פרח הדובדבן

בן עמי שילוני מזכיר בספרו יפן במבט אישי את פרח הדובדבן.
הוא מתאר את הפרח כך : " פרחי הדובדבן מהווים מוטיב שגור בשירה ובציור היפניים.
היופי השברירי והארעי שלהם , ריחם העדין, התנתקותם מן העצים עם משב הרוח
כשהם במלוא פריחתם, ריחופם באוויר והתפזרותם על פני האדמה תוארו ע"י אלפי
משוררים וציירים. פרח הדובדבן הפך לסמל של יפן עצמה."

גם הסמוראים אימצו לעצמם את פרח הדובדבן כסמל.
עבורם הוא היווה את השלמות. הוא סימל עבורם את האידיאל שלהם.
הפרח ( על דעת רבים ) נחשב באמת לפרח יפייפה , בעל ריח עדין , שעף עם הרוח.
מזכיר ( אולי ) ליפנים שגם הם יפים , טהורים , זכים וארעיים בחיים.
זה די מתקשר גם לדתם ואמונתם.
מצד אחד הפשטות , היופי , העדינות והזכות , הצבע ( ורוד ולבן ) ומצד שני :
הארעיות , חיי הרגע ( ההווה ).
הפרח נושר מהעץ בשיא פריחתו הזכיר בעצם לסמוראים שבכל רגע נתון הם מוכנים
למות למען אדונם ולהקריב את חייהם כשהם בשיא פריחתם ( בהקבלה לפרח עצמו )
כמה שזה יפה.