KOTO ( חרב ישנה) – חרבות שנוצרו בתקופה שבין המאה ה-11 ועד סוף המאה ה-16, בה התחוללו מלחמות פאודליות רבות ביפן. בתקופה זו ניתן דגש רב ביצור החרב לפונקציונליות ולאיכות הפלדה, וחרבות מתקופה זו נחשבות לחרבות האיכותיות ביותר בהיסטוריה של החרב היפנית, בפרט חרבות שנוצרו במאה ה-13 וה- 14.
SHINTO ( חרב חדשה) - חרבות שנוצרו בתקופה שבין תחילת המאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-19. תקופה זו מאופיינת בשלום פנימי, פריחה תרבותית ומסחרית. החרב הפכה עפ"י חוק לסמל המעמד הגבוה (הסמוראים), שעליהם הוטלה החובה לחגור שתי חרבות . שיטות הייצור הישנות אבדו ונשכחו, והייצור התקופתי שם דגש רב על אסתטיקה, בייצור של הלהבים ושל הציוד הנלווה.
SHINSHINTO ( חרב חדשה-חדשה) – חרבות שנוצרו בתקופה שבין אמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 במהלכה יפן נפתחת למערב, וכתוצאה מכך מתעורר גל נרחב של לאומנות ורצון לחזרה למקורות שמשפיע גם על ייצור החרב. חרשי ברזל רבים יוצרים חיקוי של חרבות מפורסמות מתקופות קודמות.
GENDAI (חרב מודרנית) - חרבות שנוצרו בתקופה שמתחילת המאה ה- 20 ועד לסוף מלה"ע השנייה.
ייצור החרב נעשה בשיטות מסורתיות לצד ייצור סדרתי בבתי חרושת לצורך הספקת חרבות לקצינים ונגדים בצבא הקיסרי.
SHINSAKUTO (חרב מייצור חדש) – חרבות שנוצרו לאחר מלה"ע השנייה בשיטות מסורתיות בלבד, ע"י חרשים מוסמכים שעברו תהליך הכשרה והתלמדות של 5-10 שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה