הבלוג יעסוק בעיקר בנושא אומנויות לחימה יפניות בדגש על האומנויות הבאות :



איאיידו ( IAIDO ) - אומנות שליפת החרב.



ג'ודו (JODO ) - אומנות ההתגוננות במקל נגד חרב וכלי נשק נוספים.



קנדו (KENDO ) - אומנות הסיוף היפני





אשתדל לכתוב במגבלות הזמן העומד לרשותי ומקווה שהקוראים ימצאו בו עניין.


קוראים במעוניינים להרשם לבלוג ניתן לעשות זאת למתה בסעיף : קוראים.


























































































יום ראשון, 1 במאי 2011

וואקיזאשי - הסבר קצר

ואקיזאשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 
ואקיזאשי מתקופת אדו, המאה ה-19
ואקיזאשי (脇差 "חרב צדדית" ביפנית) היא חרב יפנית מסורתית עם להב שוטו שאורכו בין 30 ל-60 סנטימטר, באורך ממוצע של 50 סנטימטר. היא דומה לקטאנה אך קצרה יותר. היא המקבילה היפנית לחרב הקצרה האירופאית.
ואקיזאשי נחגרת בדרך כלל ביחד עם הקטאנה בידי הסמוראי או הלוחם ביפן הפיאודלית. כאשר זוג החרבות נחגרו יחד הן נקראו דאישו, בתרגום מילולי "גדול וקטן". "דאי" או גדול בשביל הקטאנה, ו"שו" בשביל הוואקיזשי. בדרך כלל, הקטאנה נקראה החרב או החרב הארוכה, וואקיזאשי החרב המלווה.
הואקיזאשי היו בדרך כלל דקות מהקטאנה. לעתים קרובות היה להן פחות ניקו (מילולית: בשר, המידה של קמירות הלהב) ולכן חתכה מטרות רכות יותר מאשר הקטאנה האגרסיבית. בדרך כלל הנדן היה בצורה ריבועית אך לעתים נדירות לא היה נדן כלל.
הוואקיזאשי שימשה את הסמוראי כנשק משני לקטאנה, ונשלפה בשדה הקרב לעתים רחוקות- בעיקר אחרי אובדן של הקטאנה בשדה הקרב. באומנויות השימוש בחרב, קנג'וטסו, קיימים מספר סגנונות שבהם טכניקות שימוש בקטאנה והואקיזשי ביחד ב 2 הידיים, טכניקות שימוש אלו דרשו הרבה כוח פיזי ורמת שליטה גבוהה, ולכן לא נראו הרבה על שדה הקרב.
בנוסף לשימושה כנשק קרב משני, לוואקיזשי היה מעמד של "חרב כבוד", בה השתמשו בשדה הקרב לוחמים לפני הפסד, שהעדיפו להתאבד במקום לתת לאויב להרגם, כמו כן נעשה שימוש בואקיזשי בטקס ההתאבדות של מעמד הסמוראים שנקרא: ספוקו.
כשהסמוראי היה יוצא מביתו הוא היה מסתובב בדרך כלל עם שתי החרבות . משהיה מגיע הביתה היה מניח את החרב הגדולה ( הקטאנה ) בכניסה , ונשאר עם הוואקיזאשי להסתובב בתוך הבית. ( על כל צרה שתבוא )

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה