כפי שציינתי ברשומה הקודמת שעסקה בנושא התאמנתי שנים רבות בג'ודו ( JUDO ).
חשבתי פעם כי ישנו מכנה משותף לכל היריבים וכל תרגיל עובד באותה מידה על כולם.
מהר מאד הבנתי כמה תובנות בג'ודו שנשארו לי עד היום הזה.
ציינתי קודם לכן שהג'ודו הפך במרוצת השנים לספורט אולימפי, ולכאורה בשל היותו ספורט הוא לא אמור להשתייך כביכול
לרשימת אומנויות הלחימה האפקטיביות.
בעיני, מי שמגיע לרמה גבוהה בג'ודו יכול לנצל זאת כאומנות לחימה קטלנית ביותר בטווח קרוב.
יש הטוענים כי ניתן ליישם תרגילי ג'ודו בתנאי ששני היריבים עוטים על עצמם חליפות ג'ודו, וללא חליפות זה בלתי אפשרי. טעות פטלית.
יש בג'ודו מגוון אדיר של תרגילי יד ( טה ואזה ) , תרגילי מותן ( קושי ואזה ) ובעיקר תרגילי רגל ( אשי ואזה ) שניתן לבצע
גם בבגדי ים וללא האחיזות המסורתיות בדשי הבגד שאנו מכירים מהספורט.
ברגע שהיריב נמצא קרוב אליך ובא להתקיף אותך אתה יכול לבצע את מרבית תרגילי הג'ודו ללא תפיסה בדש הבגד אלא
להסתמך על תפיסת גופו של היריב. ( יד \ מוטן \מרפק ועוד )
בעברי, אימצתי לעצמי 2 תרגילים עיקריים : מורוטה סיאו נאגה ( הטלת כתף בשתי ידיים ) כולל המצב ה"קרבי" יותר קרי :
הנפת היריב וירידה חזקה ומהירה לריצפה. התרגיל עבד מצויין על חברה גבוהים וקלים ממני.
התרגיל השני ( והמוצלח יותר לטעמי ) היה : האראי צורי קומי אשי ( טאטוא רגל בהרמה ומשיכה ).
עשרות ( ואולי יותר )של יריבים "נפלו חלל" בתרגיל הזה, ולדעתי זהו אחד התרגילים המוצלחים והמפתיעים ביותר.
כאן אין חשיבות לגודלו של היריב ולמשקלו . חשוב לך לשים דגש על שלושה דברים כתנאי להצלחת התרגיל :
1. תזמון - מתי בדיוק לתקוף ?
2. משיכה והוצאת היריב משיווי משקלו- חשוב ביותר !
3. רצף והמשכיות . אין עצירות באמצע, אין השתהות \ מחשבה. מרגע שהתרגיל "יצא לדרכו" אין להתחרט לעצור ולחשוב.
צריך ל"שתול" את היריב בנחישות לריצפה ולנצח.
חשבתי פעם כי ישנו מכנה משותף לכל היריבים וכל תרגיל עובד באותה מידה על כולם.
מהר מאד הבנתי כמה תובנות בג'ודו שנשארו לי עד היום הזה.
ציינתי קודם לכן שהג'ודו הפך במרוצת השנים לספורט אולימפי, ולכאורה בשל היותו ספורט הוא לא אמור להשתייך כביכול
לרשימת אומנויות הלחימה האפקטיביות.
בעיני, מי שמגיע לרמה גבוהה בג'ודו יכול לנצל זאת כאומנות לחימה קטלנית ביותר בטווח קרוב.
יש הטוענים כי ניתן ליישם תרגילי ג'ודו בתנאי ששני היריבים עוטים על עצמם חליפות ג'ודו, וללא חליפות זה בלתי אפשרי. טעות פטלית.
יש בג'ודו מגוון אדיר של תרגילי יד ( טה ואזה ) , תרגילי מותן ( קושי ואזה ) ובעיקר תרגילי רגל ( אשי ואזה ) שניתן לבצע
גם בבגדי ים וללא האחיזות המסורתיות בדשי הבגד שאנו מכירים מהספורט.
ברגע שהיריב נמצא קרוב אליך ובא להתקיף אותך אתה יכול לבצע את מרבית תרגילי הג'ודו ללא תפיסה בדש הבגד אלא
להסתמך על תפיסת גופו של היריב. ( יד \ מוטן \מרפק ועוד )
בעברי, אימצתי לעצמי 2 תרגילים עיקריים : מורוטה סיאו נאגה ( הטלת כתף בשתי ידיים ) כולל המצב ה"קרבי" יותר קרי :
הנפת היריב וירידה חזקה ומהירה לריצפה. התרגיל עבד מצויין על חברה גבוהים וקלים ממני.
התרגיל השני ( והמוצלח יותר לטעמי ) היה : האראי צורי קומי אשי ( טאטוא רגל בהרמה ומשיכה ).
עשרות ( ואולי יותר )של יריבים "נפלו חלל" בתרגיל הזה, ולדעתי זהו אחד התרגילים המוצלחים והמפתיעים ביותר.
כאן אין חשיבות לגודלו של היריב ולמשקלו . חשוב לך לשים דגש על שלושה דברים כתנאי להצלחת התרגיל :
1. תזמון - מתי בדיוק לתקוף ?
2. משיכה והוצאת היריב משיווי משקלו- חשוב ביותר !
3. רצף והמשכיות . אין עצירות באמצע, אין השתהות \ מחשבה. מרגע שהתרגיל "יצא לדרכו" אין להתחרט לעצור ולחשוב.
צריך ל"שתול" את היריב בנחישות לריצפה ולנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה