בצבא תמיד ידענו לצתת את המשפט המפורסם שהיה תלוי על קירות בסיסי ההדרכות והיחידות הלוחמות :
קשה באימונים - קל בקרב !!!
התאמנו קשה , במשך ימים ולילות , בכל מזג אוויר כמעט , במצבים שונים ובמאמצים שונים וכל זה על מנת שביום פקודה
נהיה מוכנים לקרב.
בלימוד אומנויות הלחימה שלי אין כוונה לצאת להילחם באמצעות החרב או המקל באף אחד.
אחת המטרות היא להגיע לשלמות. כאן בא לידי ביטוי " הקרב" בעצמך. ככל שמתאמנים יותר ויותר שנים משתפרים כל הזמן. אסור לנוח על זרי הדפנה. חייבים להמשיך להתאמן כמה שיותר. הגוף והראש שוכחים מהר מדי את הדקויות הקטנות בכל תנועה , בכל קאטה . גם אם תחשוב לרגע שעלית על כל הטעויות והדגשים, תמיד המורה שלך ( שמשקיף על ביצועיך מהצד ) יבחין בפרט קטנטן שחסר ומרחיק אותך מהשלמות הנכספת.
חזרתי לא מזמן מאימון מיוחד ב-JODO . התאמנו בתרגילי בסיס ב- TANDOKU DOSA ( תרגול אישי ) במשך כשעה ולאחר מכן ב - SOTAI DOSA ( תרגילי בסיס בזוגות ). כל הזמן יש מה לשפר. ישנם הרבה פרטים קטנים חשובים ביותר וככל שעולים ברמה אתה נדרש להקפיד בהם יותר.
האימון התחיל בשעה 1000 בבוקר. לא יכולתי להתאפק והתייצבתי בדוג'ו כבר בשעה 0815 לאימון איאיידו עצמי.
הדוג'ו היה ריק , פתחתי את החלונות ובחוץ טיפטפו טיפות גשם קלות , למרות שהיה די חמים.
התחלתי לבצע חימום קל ולאחריו מספר שליפות וחיתוכים. לאחר מכן עברתי לבצע קאטות. ( תבניות תנועה )
פתחתי בסדרת הקאטות מתוך הסטיי-גאטה. 12 קאטות מקסימות שעליהן בלבד ניתן לעבוד כל החיים.
רייק סנסאי המורה הבכיר ( דאן -7 ) טוען כבר שנים כי בקאטות הללו יש "הכל".
ביצעתי כל קאטה ברצף פעמיים ועצרתי לתרגל מספר אלמנטים עיקריים בקאטות מסוימות.
אני מאמין גדול בתרגול עצמי ובתרגול קטעים \ חלקים מהקאטות בנפרד.
לעיתים יש כל כך על מה לעבוד שצריך לחלק את הקאטה לחלקים ולעבוד בנפרד על כל קטע. לבצע תנועה אחת ,
ולעצור ולבדוק מה קורה איתי? איך העמידה ? לאן פונה המבט ? לאן פונה המותן ? מה קורה עם הכתפיים ? האם הגוף
שלי קשה או רך ? האם אחיזת הצוקה ( ידית החרב ) נכונה ? האם נשמתי נכון? הרבה פעמים אנו שוכחים לנשום נכון
ובזמן המתאים . האם אני יציב ? האם התנועה הבודדת שביצעתי קדימה היתה "לפני" החרב או במקביל?
האם נעתי קדימה מתוך ה"הארה" כשהגב ישר ללא "עליות וירידות" ? מה קרה ל- "סמה"? האם אצל היריב הדמיוני שלי היתה תחושה של איום כשנעתי קדימה? האם לא שכחתי את הזאנשין לפני \ אחרי התנועה ?
אני לא מכיר אומנות לחימה כלשהי שיש בה הקפדה "דמיונית "כמעט על כל כך הרבה פרטים קטנים בביצוע , וכל זה
רק על תנועה אחת .
חזרתי לביתי עייף וסחוט אך מאושר מלא סיפוק ובריא יותר מהרבה בחינות.
קשה באימונים - קל בקרב !!!
התאמנו קשה , במשך ימים ולילות , בכל מזג אוויר כמעט , במצבים שונים ובמאמצים שונים וכל זה על מנת שביום פקודה
נהיה מוכנים לקרב.
בלימוד אומנויות הלחימה שלי אין כוונה לצאת להילחם באמצעות החרב או המקל באף אחד.
אחת המטרות היא להגיע לשלמות. כאן בא לידי ביטוי " הקרב" בעצמך. ככל שמתאמנים יותר ויותר שנים משתפרים כל הזמן. אסור לנוח על זרי הדפנה. חייבים להמשיך להתאמן כמה שיותר. הגוף והראש שוכחים מהר מדי את הדקויות הקטנות בכל תנועה , בכל קאטה . גם אם תחשוב לרגע שעלית על כל הטעויות והדגשים, תמיד המורה שלך ( שמשקיף על ביצועיך מהצד ) יבחין בפרט קטנטן שחסר ומרחיק אותך מהשלמות הנכספת.
חזרתי לא מזמן מאימון מיוחד ב-JODO . התאמנו בתרגילי בסיס ב- TANDOKU DOSA ( תרגול אישי ) במשך כשעה ולאחר מכן ב - SOTAI DOSA ( תרגילי בסיס בזוגות ). כל הזמן יש מה לשפר. ישנם הרבה פרטים קטנים חשובים ביותר וככל שעולים ברמה אתה נדרש להקפיד בהם יותר.
האימון התחיל בשעה 1000 בבוקר. לא יכולתי להתאפק והתייצבתי בדוג'ו כבר בשעה 0815 לאימון איאיידו עצמי.
הדוג'ו היה ריק , פתחתי את החלונות ובחוץ טיפטפו טיפות גשם קלות , למרות שהיה די חמים.
התחלתי לבצע חימום קל ולאחריו מספר שליפות וחיתוכים. לאחר מכן עברתי לבצע קאטות. ( תבניות תנועה )
פתחתי בסדרת הקאטות מתוך הסטיי-גאטה. 12 קאטות מקסימות שעליהן בלבד ניתן לעבוד כל החיים.
רייק סנסאי המורה הבכיר ( דאן -7 ) טוען כבר שנים כי בקאטות הללו יש "הכל".
ביצעתי כל קאטה ברצף פעמיים ועצרתי לתרגל מספר אלמנטים עיקריים בקאטות מסוימות.
אני מאמין גדול בתרגול עצמי ובתרגול קטעים \ חלקים מהקאטות בנפרד.
לעיתים יש כל כך על מה לעבוד שצריך לחלק את הקאטה לחלקים ולעבוד בנפרד על כל קטע. לבצע תנועה אחת ,
ולעצור ולבדוק מה קורה איתי? איך העמידה ? לאן פונה המבט ? לאן פונה המותן ? מה קורה עם הכתפיים ? האם הגוף
שלי קשה או רך ? האם אחיזת הצוקה ( ידית החרב ) נכונה ? האם נשמתי נכון? הרבה פעמים אנו שוכחים לנשום נכון
ובזמן המתאים . האם אני יציב ? האם התנועה הבודדת שביצעתי קדימה היתה "לפני" החרב או במקביל?
האם נעתי קדימה מתוך ה"הארה" כשהגב ישר ללא "עליות וירידות" ? מה קרה ל- "סמה"? האם אצל היריב הדמיוני שלי היתה תחושה של איום כשנעתי קדימה? האם לא שכחתי את הזאנשין לפני \ אחרי התנועה ?
אני לא מכיר אומנות לחימה כלשהי שיש בה הקפדה "דמיונית "כמעט על כל כך הרבה פרטים קטנים בביצוע , וכל זה
רק על תנועה אחת .
חזרתי לביתי עייף וסחוט אך מאושר מלא סיפוק ובריא יותר מהרבה בחינות.
תתחדש על הבלוג.מעניין מאוד.
השבמחקתודה.
נעם