ג'ודו (Jōdō, 杖道) או ג'וגוטסו היא אומנות לחימה יפנית המבוססת על שימוש במוט מעץ קשה באורך 128 ס"מ ובקוטר 2.4 ס"מ הנקרא ג'ו (Jo, 杖). הפירוש המילולי מיפנית הוא "דרך הג'ו". אומנות לחימה זו מתרכזת בעיקר בהגנה מפני התקפת יריב החמוש בחרב יפנית. אומנות זו הייתה נחלתם של לוחמים ולא של עוברי אורך ואיכרים מתגוננים כפי שניתן אולי לחשוב – היו שטענו שאומנות זו הומצאה על ידי איכרים שניסו להתגונן באמצעות מקלות מהתקפות של "רונין" – סמוראים חסרי אדון – ואשר נאסר עליהם לשאת חרבות בתקופת שלטונו של הטאיקו טויוטומי הידיושי לקראת סוף המאה ה-16.
לפי המסורת, אסכולת לחימה זו (בשמה המלא Shintō Musō-ryū jōjutsu), הומצאה על ידי הלוחם הנודע Musō Gonnosuke Katsuyoshi שחי ביפן בתחילת המאה ה-17 ואשר התמחה בלוחמה במוט עץ (Bo) באורך של כ-180 ס"מ שהיה מקובל באותה תקופה. Gonnosuke קרא תיגר על גדול לוחמי יפן, Miamuto Musashi האגדי וערך קרב נגדו. Musahi החמוש בחרב ניצח בקרב, אך חס על חייו של Gonnosuke.
לאחר שהפסיד בקרב נגד Musashi, פרש Gonnosuke למנזר שינטו לתקופת מדיטציה הטהרות ואימונים שבסופה זכה להארה שבעקבותיה יצר טכניקה חדשה המבוססת על מקל קצר – Jo, באורך של כ-122 ס"מ. Gonnosuke קיצר את ה-Bo, ובדרך זו הגדיל משמעותית את יכולת השליטה ואפשרויות השימוש בנשק, את טווח התנועה ונקודות ההתקפה, בעיקר מאחר וכעת ניתן היה לאחוז את המוט בשני קצותיו בשתי הידיים. השיפור איפשר להתאים את הטכניקה לאופן ההתקפה. Gonnosuke הזמין את Musashi לקרב חוזר והפעם ניצח אותו, בהיותו האדם היחידי שעשה כן, כשהוא מחזיר לו באותו מטבע כשחס על חייו.
לאגדה זו אין סימוכין ממקום אחר זולת קיומה של אסכולת Shintō Musō-ryū. אולם ידוע כי Gonnosuke נהפך לבסוף למדריך אומניות הלחימה של קלאן Kuroda בצפון קיושו, ששמר על אומנות זו באופן בלעדי עד שנת 1900 שאז הוחל בלימוד האומנות לכלל הציבור.
לאומנות לחימה זו יש שני ענפים. האחד נקרא Seitei Jodo אשר נמצא בחסות ההתאחדות הכלל יפנית לקנדו All Japan Kendo Federation, ביחד עם ענפי והאיאיידו והקנדו. שיטת Seitei Jodo כוללת 12 קאטות (סדרות תרגילים מובנות) ו-12 טכניקות קיהון בסיסיות אשר לקוחות מאסכולת הלחימה הישנה. רק לאחר שהתלמיד שולט בהן באופן המניח את דעתו של המורה, הוא ממשיך ללמוד את הענף השני תורת הלחימה עצמה ה-koryū. הדרוג הנהוג בשיטה זו תחת התאחדות הקנדו העולמית, הוא שיטת הדאן הנהוגה גם במקצועות אחרים.
האימון מתבצע באולם אימונים יעודי (דוג'ו) או אולם ספורט מתאים. המתאמנים לבושים בחליפת קימונו יפנית מסורתית הכוללת האקמה - מכנס רחב בעל קפלים, גי - חולצת-ז'קט יפנית מסורתית ואובי – חגורת קימונו רחבה הנחגרת תחת ההאקמה.
אימוני ה-ג'ודו נערכים בזוגות. בתחרויות ג'ודו נבחנים שני משתתפים, האחד בתפקיד תוקף עם בוקאן (חרב עץ) והשני במקל ה-ג'ו ושני המבצעים נמדדים על ביצוע מדויק של הטכניקות.
ההתאחדות הישראלית לקנדו ובודו חברה בהתאחדות הקנדו והבודו העולמית וחבריה הם משתתפים קבועים בתחרויות ג'ודו וסמינרים שנערכים ברחבי העולם ובארץ.
אומנות הלחימה הישנה ה-koryū משלבת סוגי נשק אחרים כמו המטה הקצר Tanjo, המגל עם השרשרת Kusarigama, האלה הידועה בשם Jitte, ואמנות ידועה פחות בשם Hojōjutsu - קשירת היריב לאחר הכנעתו, כל אלו מצביעים על קשר חזק של הג'ודו לאכיפת החוק (שיטור) שזו כנראה הייתה מטרתו הראשונית.
לפי המסורת, אסכולת לחימה זו (בשמה המלא Shintō Musō-ryū jōjutsu), הומצאה על ידי הלוחם הנודע Musō Gonnosuke Katsuyoshi שחי ביפן בתחילת המאה ה-17 ואשר התמחה בלוחמה במוט עץ (Bo) באורך של כ-180 ס"מ שהיה מקובל באותה תקופה. Gonnosuke קרא תיגר על גדול לוחמי יפן, Miamuto Musashi האגדי וערך קרב נגדו. Musahi החמוש בחרב ניצח בקרב, אך חס על חייו של Gonnosuke.
לאחר שהפסיד בקרב נגד Musashi, פרש Gonnosuke למנזר שינטו לתקופת מדיטציה הטהרות ואימונים שבסופה זכה להארה שבעקבותיה יצר טכניקה חדשה המבוססת על מקל קצר – Jo, באורך של כ-122 ס"מ. Gonnosuke קיצר את ה-Bo, ובדרך זו הגדיל משמעותית את יכולת השליטה ואפשרויות השימוש בנשק, את טווח התנועה ונקודות ההתקפה, בעיקר מאחר וכעת ניתן היה לאחוז את המוט בשני קצותיו בשתי הידיים. השיפור איפשר להתאים את הטכניקה לאופן ההתקפה. Gonnosuke הזמין את Musashi לקרב חוזר והפעם ניצח אותו, בהיותו האדם היחידי שעשה כן, כשהוא מחזיר לו באותו מטבע כשחס על חייו.
 Musō Gonnosuke |
לאגדה זו אין סימוכין ממקום אחר זולת קיומה של אסכולת Shintō Musō-ryū. אולם ידוע כי Gonnosuke נהפך לבסוף למדריך אומניות הלחימה של קלאן Kuroda בצפון קיושו, ששמר על אומנות זו באופן בלעדי עד שנת 1900 שאז הוחל בלימוד האומנות לכלל הציבור.
לאומנות לחימה זו יש שני ענפים. האחד נקרא Seitei Jodo אשר נמצא בחסות ההתאחדות הכלל יפנית לקנדו All Japan Kendo Federation, ביחד עם ענפי והאיאיידו והקנדו. שיטת Seitei Jodo כוללת 12 קאטות (סדרות תרגילים מובנות) ו-12 טכניקות קיהון בסיסיות אשר לקוחות מאסכולת הלחימה הישנה. רק לאחר שהתלמיד שולט בהן באופן המניח את דעתו של המורה, הוא ממשיך ללמוד את הענף השני תורת הלחימה עצמה ה-koryū. הדרוג הנהוג בשיטה זו תחת התאחדות הקנדו העולמית, הוא שיטת הדאן הנהוגה גם במקצועות אחרים.
האימון מתבצע באולם אימונים יעודי (דוג'ו) או אולם ספורט מתאים. המתאמנים לבושים בחליפת קימונו יפנית מסורתית הכוללת האקמה - מכנס רחב בעל קפלים, גי - חולצת-ז'קט יפנית מסורתית ואובי – חגורת קימונו רחבה הנחגרת תחת ההאקמה.
אימוני ה-ג'ודו נערכים בזוגות. בתחרויות ג'ודו נבחנים שני משתתפים, האחד בתפקיד תוקף עם בוקאן (חרב עץ) והשני במקל ה-ג'ו ושני המבצעים נמדדים על ביצוע מדויק של הטכניקות.
ההתאחדות הישראלית לקנדו ובודו חברה בהתאחדות הקנדו והבודו העולמית וחבריה הם משתתפים קבועים בתחרויות ג'ודו וסמינרים שנערכים ברחבי העולם ובארץ.
אומנות הלחימה הישנה ה-koryū משלבת סוגי נשק אחרים כמו המטה הקצר Tanjo, המגל עם השרשרת Kusarigama, האלה הידועה בשם Jitte, ואמנות ידועה פחות בשם Hojōjutsu - קשירת היריב לאחר הכנעתו, כל אלו מצביעים על קשר חזק של הג'ודו לאכיפת החוק (שיטור) שזו כנראה הייתה מטרתו הראשונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה